מיתה יפה

צילום ורישום התערוכה קושרת בין שני גופי עבודות של שתי אמניות – מרצה והסטודנטית שלה. כל אחת מהן פורשׂת את עולמה למרכיביו הראשוניים ומחברת אותם לאובייקט או לדימוי שמכיל יסודות מן הדמיוני, הדמוני, הרוחני, הקיים והנעלם – האחת באמצעות תצלומיה והשנייה באמצעות רישומי טוש על נייר. שתיהן יוצרות עבודות שמיטלטלות בין מצב של תנועה לבין געגוע וכמיהה למקום שיש בו היעדר מוחלט של פעילות, כביטוי של חיפוש נפשי מתמיד. בהתבוננות בעבודותיהן ניתן למצוא מרכיב של תהייה על יפי העולם, לצד צער וכאב לנוכח מצבו המיוסר של האדם ביקום. הדימויים המתים והחללים הריקים מאדם בתצלומיה של גירש, לצד הצמחים הקמלים והחיות המיובשות ברישומיה של נוביקוב, יוצרים מרחב של יופי ואסתטיקה שיש בו חיפוש אחר פיוס ושלווה, אך ללא רוגע. התערוכה מציעה מעין חתך גאולוגי שחושף שכבות של רגש, חמלה ואהבה גדולה לבעלי חיים ולטבע בכלל.