מותו של גמד הגינה

ענבל הופמן

אוצרות: אורה קראוס

 – מיצב פיסולי, וידיאו

טכניקות מתקדמות עכשוויות הרחיבו את אפשרויות הביטוי בשפת האמנות. כך ניתן ליצור דימוי של גן חי ונושם במשך כל זמן התצוגה, כביטוי לעיסוק בשליטה בטבע, ברעיון של יצירת חיים והריסה בו-זמנית.

האמנית הבינתחומית ענבל הופמן עוסקת בתערוכה זו בגינון. הערגה לטבע השפיעה על תפיסת עולמה ועל עולם הדימויים האמנותי שלה. עבור הופמן הגינון הוא פעולה מעצימה, המשיבה לעוסק בה שמץ של אשליית שליטה בבוסתן חייו. עיסוק זה מעניק לה תקווה, הנעה לפעולה, תחושה של בריאה וחוויה ראשונית של יצירה. הגינון, כהגדרתה, הוא סוג של אמצעי הבעה, גילום של חזרה לטבע בעולם שהפך כה מאיים ומנוכר. פעולות כמו גינון גגות, גינון קהילתי וגינון גרילה תובעות חזקה על משאבים ומשקפות תגובת נגד אותנטית והפניית עורף לעולם של תיעוש ושלטון תאגידים.

בעבודתה של הופמן קיימים שני ערוצי מחקר מקבילים, בממד המעשי ובממד הרוחני, כמכנים משותפים הקיימים בכל עבודותיה. במישור המעשי היא יוצרת קווי רישום הטומנים בחובם עקבות של פעולה – קווים סוערים ומלאי תנופה או צנועים ומאופקים. הופמן מחליפה את פרקטיקת הרישום בגידולים. כל ענף שורש או קנוקנת הם בבחינת מופת של רישום, כקווים בעלי כיוון ותנועה המשמרים בתוואי צמיחתם את כיוונה של השמש. קווי הרישום שלה מתהווים בחומרים נוספים כמו ענפים מתים, צינורות השקיה ויריעות פלסטיק. במישור הרוחני הופמן מציגה בעבודותיה שאלות על נושאים של בריאה וכליה. בתווך נמצאת שאלת השליטה שלנו כבני אדם על סופנו, על תכליתנו ועל הצידוק לקיומנו ביחס לטבע וביחס לכוח עליון שאינו מוגדר.

 

צילום תומר שכטר

דימויים מהתערוכה