היש ישנו, והאין איננו

בתצוגה רישומים, אובייקטים קטנים, ועבודה מוקרנת אחת.

הרישומים נרשמו  בעיפרון ובמרקר, כאשר הריק והחסר שולט בהם. הרישום נעשה במספר שלבים: קודם נרשמים קווי המתאר על גבי שקף במרקר, לאחר מכן נמשך הרישום בדיו שצובע את הנייר וממשיך את קווי המתאר באופן חופשי וכמעט בלתי נשלט, ולבסוף העיפרון משלים  קווים אפורים הממשיכים את קווי המרקר, ומשלימים את הרישום. בין כל הרישומים ניתן להבחין בציפור שהשחירה, פנס בעין, ראש בחור, עץ עם נדנדה שמושבה צמיג ועוד.

לא רק שנושאי הרישום מוזרים, אלא שגם התוצאה הסופית מוזרה ומתעתעת, שכן בסופו של דבר הרישום אינו רישום, אלא ציור, שבו נראות משיחות מברשת רחבה בצבע שחור שלא היתה. ברישומים אלה קיים נסיון לחקות ציור בשילוב של מספר חומרים, או לפברק בעזרת הרישום בעיפרון, את משיחות הטוש והדיו. כל אלה יוצרים את הבדיה שיהב בראון יוצר בהצלחה.

האובייקטים המופיעים בתערוכה גם הם נצפים כחידה בלתי פתורה– קופסת סיגריות שעומדת כמו באויר, אבל לא, כי הקופסא בעצם נמצאת בתוך  עטיפה שקופה של נייר צלופן, הטיה קטנה של הקופסא כלפי מעלה, יוצרת אחיזת עיניים על קופסא שניצבת  באויר. שקית נייר הופכת לגולגולת של כלב, מתקן מפיץ ריח, שוקולד נגוס בעטיפה של כסף, שמזכירה צווארון  חולצה, אלה סוגי העבודות הנצפות בשני חללי הגלריה.