פסטורליה בהפרעה

שגב מונעת מאהבתה לטבע, היא מחוברת רגשית ומתארת את הנוף כראי הנפש. היא צופה במרחב האינסופי ובו בזמן נכנסת לפרטי פרטים. חיבורים אלו עוברים בהדפסיה הייחודיים באקספרסיביות ועדינות גם יחד.

שגב מתמודדת עם נושאי הקיימות המתייחסים למציאות בה אנו חיים, הן מבחינת ביטחון בארץ והן מבחינת ערעור המערך האקולוגי.

יצירותיה משקפות את תחושת הניכור והחרדה ברמה האישית והאוניברסלית, תחושות אותן יותר ויותר אנשים חווים כיום.

פגיעה בטבע (הצתות, התחממות גלובאלית, זיהומי אויר, מים ואדמה) ופגיעה בחיי אדם (אלימות, מלחמות, הפגזות, טרור, פליטים) יוצרים מציאות חסרת ביטחון קיומי אותן היא מבטאת בדרכה המיוחדת.

שגב מנסה להסיט את המבט פנימה למימד הרוחני שבטבע, ליופי שבבריאה כמקום מיטיב, תומך ומרפא, בצד זה גם כמקום פגיע שצריך ריפוי, הגנה ושמירה.

היא לא מתעניינת בהנצחה של מיקום מסוים אלא בהעברת החוויה. לא פעם היא מפרקת את הצורות הריאליסטיות ויוצרת בעזרת משחקי מבנה, צבע וטקסטורה מכלול חדש ואישי.

פירוק והרכבה מסוג זה ניתן לראות בקולאז'ים אשר יוצרים מעין פרגמנטים, חלקים אשר נותקו וחוברו מחדש בצורה מופשטת ומאווררת יותר.