ready-set-go

"אמנות יכולה להיות רעה, טובה או בינונית, אבל בכל שם תואר שנשתמש עלינו לכנותה אמנות, ואמנות רעה היא עדיין אמנות באותו אופן שרגש רע הוא עדיין רגש." (מרסל דושאן)

ב-1913, מתוך חיפוש אחרי שפה אחרת פרט לציור, החל מרסל דושאן ליצור באמצעות אובייקטים יום יומיים. הוא חיבר גלגל אופניים הפוך לשרפרף-מטבח, והתבונן בו בעת שהסתובב. כך יצר את ה"רדי-מייד" הראשון – הכינוי שנתן דושאן ב-1915 לכל החפצים מן-המוכן שאותם הפך ליצירות אמנות, והיו גם הביטוי הבולט של יצירת האמנות הדאדאיסטית.

אנדרה ברטון הגדיר את עבודות הרדי-מייד של דושאן: "אובייקטים מיוצרים, שהועלו לדרגת כבוד של עבודות אמנות באמצעות בחירתו של האמן". דושאן חיבר שני חפצים, האחד סטטי והשני דינמי, וכך הפקיע אותם מייעודם המקורי ויצר אובייקט שלישי שהיה ליישות חדשה בתחום ההגדרה של האמן את יצירת האמנות.

העבודות בתערוכה מחולקות לארבע קבוצות: עבודות העשויות מחיבורים אבסורדיים של חפצים שונים; עבודות העשויות מסידור מחודש בתוך שימוש באותו החפץ; אובייקטים שאופן הצבתם קובע את אופן הקריאה שלהם; וחפצים מטופלים.

רעיה זומר-טל

מנהלת ואוצרת ראשית

מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד