עושים סדר

"מרבית הצורות החדשות אינן נוצרות מאפס, אלא מהטיה איטית של צורה קודמת. הכלי מתאים את עצמו, לאט לאט; הוא סופג שינויים קלים; החידוש הנובע מהאפקט המשולב של אותם שינויים מתגלה על פי רוב רק בסוף, משהושלמה היצירה. ניתן להשוות זאת להתפתחות של בעלי חיים".  (מישל וולבק, להישאר בחיים וטקסטים אחרים, הוצאת בבל, 2007, עמ' 20)

תחושת גודש אחזה בי עם כניסתי לסטודיו העמוס של יעל בלבן. לעיניי נגלה רישום שחור-לבן של ארנבת גדולת ממדים, וסביבה היו מפוזרים ציורים של קופים ונמרים. לצד הדימויים הפיגורטיביים המפתיעים, ניצבו רישומיה המופשטים המוּכרים של האמנית, שצורותיהם מעלים על הדעת סריגי קרושֶה. בחלל הסטודיו ניתן לצפות גם בעבודות אקוורל פיגורטיביות למחצה של רקדניות מקפצות. בעבודות אלו הצבעים המימיים ניתזים על הנייר, נוזלים ומתפזרים, מוליכים את הדימוי לעבר המופשט, הבלתי נודע, כמאפיין טיפוסי ליצירתה של האמנית. בצד אחר של החדר הזדקר חרטום של אנייה קטועה. בתוכה מופיע רישום צבעוני, מתפתל, ההופך את החרטום לגוף נפחי וגדוש בפרטים.