סיפורי בדים

שני צלמים מציגים  שתי סדרות של תצלומי צבע מבויימים. יפים, מרהיבים, שובי-עין. שני אמני צילום השונים זה מזה,  ועם זאת מתחברים זה אל זה ויוצרים יחדיו  פואטיקה מעודנת.

בן חפ"ר , בוגר בצלאל מציג תצלומי סטודיו של צמחים ותפרחות בודדות, יחידות, על רקע שחור נקי. או לבן. הוא מצלם פרחים, וחלקי פירות של פרחים. פרח יסמין עדין ונבול; פרח אמריליוס קמל. רגע לפני נבילתם הסופית והתפרקותם האורגנית הם נאספים אל סטודיו האמן. שם, הם מנותקים מסביבתם, מזמן וחלל ספציפיים. תחת תאורה רכה ואל מול עין המצלמה מושב לכל אחד ואחת מהם חסד יופיים הרענן. לא פריחתם המפוארת או עליבות קמילתם מצולמת, אלא הדרו של רגע גסיסתם. רגע לפני שמסתיים תהליך הפוטוסינתזה מציע בן חפ"ר את רישומם באור (פוטו-גרפיה), מקבע ל'נצח' את יופיים כמו-גם ארעיותם הטבעית.  דיוקן חושני וייחודי בכל צמח או פרח.

דר' גילת, מציב אל מול רקע שחור, על-גבי שולחן עץ כבד חשוף או עטוי מפה, מערכים מבוימים של טבע דומם. הטבע בצילומיו הינו מעולם החי – דג, תמנון, לב, גוש בשר, קצוות שיער או קרן חיה. הדומם לקוח ספק ממטבח ספק ממעבדה. אולם למרות מראהו החי אצל גילת הוא כבר מת, וגם דוממיו אינם כבר בשימוש. אלה ואלה הם מוצגים מוזיאליים המושאלים ונאספים לצרכי הצילום.  מאלה ומאלה בונה גילת מיני-סצנות שולחניות מוקפדות: לרגע נראה מערך אחד כתיעוד הכנה להליך רפואי או מחקרי, או כמערך שני כקיטלוג או שימור מדעי. בהומור ציני ממיר דר' גילת, נוירוביולוג במקצועו, את הקליניות המדעית לקליניות צילומית. הוא משתעשע עם האסתטיקה של מערך התצוגה ויוצר סצינות חיות, חושניות ודרמטיות, דמיוניות עד סוריאליסטיות, של מראות עולם החי המת.