מראה רחובות

בבחירת נושאיו לציור פלש מחפש אחר מוקדי עניין ספציפיים, הקשורים בעיקר לנוף ולאור המוטל עליו בזמן מסוים. לאחר שנמצאת הזווית הרצויה – תצפית פנורמית או קרן רחוב – הוא רושם תחילה את מראה הנוף, מתווה את שטח הציור באמצעות חלוקה כללית, ואז מתחיל להניח את הצבע. ציוריו נעשים על גבי פורמטים גדולים וקטנים כאחד, ולעתים על גבי משטחים ארוכים וצרים. בחלק מן המקרים פלש חוזר פעמים רבות לאתר הנבחר לשם השלמת העבודה כפי שתוכננה טרם התהוותה. יש שהוא מגיע למקום באותה שעת יום שבה החל את עבודתו לראשונה, לשם השלמת פרטים והשגת אפקט האור הרצוי. קיימים הבדלים בולטים בשיטות העבודה שבהן הוא עושה שימוש. חלק מציוריו נעשים במהירות רבה, לשם תפיסת רגע שלא יחזור, ואילו אחרים נוצרים בתהליך עיבוד איטי ודייקני. עבודות מסוימות נראות כתצלומים מדויקים של המקומות המצוירים ומתאפיינות בדיוק כמעט מתמטי, המתבסס על מדידת הפרופורציות בסרגל ועל תיאור הפרטים באופן מחושב וקפדני. לעומת זאת, בעבודות אחרות מופיעים כתמי צבע חמקמקים, הנראים לעתים מופשטים, ופרטי נוף שונים מוכנסים אליהם או מושמטים מהם. ציורים קטנים אלה מזכירים מצד אחד את ציורי הים הסוער, המופשטים למחצה, של ויליאם טרנר; מצד שני הם מאזכרים את ציוריו של מארק רותקו, המכילים שדות של צבעים הזולגים לזה לזה ויוצרים תחושה רוחנית ומדיטטיבית.