מלכת היופי

בסדרה מלכות היופי (1990-1989) –  הנשים בשמלת ערב עם סרט אלכסוני או בשמלה קיצית עוטות שרשרת צבעונית במחווה של דוגמניות על –  היופי הנשי עולה בכפל פניו, כשבצידו האחר השבירות של הרגע, המהבהב ואיננו. מאירה שמש ציירה תמונה קבוצתית המבוססת על חזרה של אותו דגם של דמות, כאשר כל תזוזה קלה, בפרטים או בפרופורציות של כל אחת מהדמויות, משמרת חריג שיש בה ייחוד אינדיווידואלי מכמיר לב. בסדרה זו היא נוגעת בנושא – טקס בחירת מלכת היופי, שלא היה רלוונטי לאמנות הישראלית, עד מאירה שמש. בחברה הישראלית החלוצית של פעם, הוא לא היה עולה על הדעת ובוודאי שלא היה נמצא ראוי לייצג את הזהות הקולקטיבית.

אמנות שנות השבעים העדיפה מיצגים, שימוש בתצלומים ובקולאז'ים, ומקורות ההשראה של שדה האמנות הישראלית  לא כלל עיתוני נשים. החזרה לציור בשנות ה- 80 היתה כרוכה בהתדיינות עם דימויים תרבותיים מקומיים, אבל מלכות יופי  לא היו חלק מהקשר האמנות המקומי.