טעון בגוף | חתוך בנוף | נאחז ביד

חתוך בנוף: ליאת לבני מציגה בתערוכתה סדרת עבודות מונו-כרומטיות, המתהוות באמצעות רישום, הדבקה וחיתוך בסכין יפנית. הדיוק הרב בחיתוך, הבחירה המדוקדקת בחומרים והשלמוּת הצורנית משווים לעבודותיה מראה אסתטי להפליא ויוצא דופן ביופיו, עד כי נדמה שיד מכנית מעורבת בהתהוותן. האמנית מתייחסת לכיבוש הטבע בידי האדם, ולשם המחשת הנושא היא יוצרת תמונת נוף מלאכותית שמושתלים בה, בתוך סביבה של טבע פסטורלי, אלמנטים הלקוחים מסביבה אורבנית: טרקטור, אנטנה, עמודי חשמל, גשר ועוד. מדי פעם מופיע דימוי אנושי, המעצים את התחושה של גדלוּת הטבע לעומת אפסותו של האדם. בעבודות אחרות נראות בנופי הטבע גם חיוֹת, המתוארות לעתים בקווי מתאר בלבד.

נאחז ביד:  שתי סדרות מוצגות בתערוכה, דיוקנאות, וידיים. בציור הדיוקן עוסק האמן בעיצוב פני האדם, המהווה מעין התבוננות בנפש פנימה, בשיקוף אישיות הדיוקן, מיזוגו וצביונו הנסתרים. תפישה של דיוקן מסוג זה מהווה התמודדות קשה בגלל הצורך ביכולת וכישרון לגעת  במה שמעבר להתרשמות הראשונית של הדמות המצויירת. ההתייחסות לקלסתר פניו של האדם העסיקה יוצרים בכל התקופות. באמנות המודרנית עלה מוטיב זה כערך מרכזי במשנתן של התנועות החדשות –

מה בעצם הפנים? שאל פיקאסו ב – 1946? האם הפנים הם מה שאנו רואים? מלפנים? ומאחור?, ומה קורה עם כל השאר. כמובן שהכל נתון בידי היוצר בצורת החשיבה, ביכולות הטכניות והאינטלקטואליות, ואלה המרכיבים שיקבעו את אופיו של הדיוקן.