סימון אג'יאשווילי, אסנת בן-דב, ליאור הרשקוביץ, עפר רותם, מאיה סמירה
טמון בין הפנים לחוץ: ציור, צילום, וידאו
"ציד הבזים מחדד את הראייה. האדמה, הגולשת מאחורי הציפור הנעה, זורמת מן העין בדֶלְתוֹת של צבע נוקב. העין המוטה מבקיעה מבעד לקרום המסוגסג של פני השטח כדרך שגרזן מלוכסן חותך לליבת העץ". הַבַּז, ג',א בייקר, עמ' 12
בזיקה ללשון המטפורית של בייקר, אפשר לומר שהעבודות בתערוכה כמו מזמינות התבוננות חדשה, המיטיבה לחדור לעומק ובמבט חד אל ממדים חדשים ולא נודעים.
התערוכה עוסקת במנעד שבין הפְנים והחוץ, מתוך הפניית המבט אל הדמיון, הזיכרון, לעומת ההווה הממשי או נופי הטבע במציאות הקיימת. האור, כמה שמאיר את המציאות ויוצר אותה, הוא אחד המרכיבים החשובים בתערוכה. בעבודות המוצגות בה בולט הדגש הניתן לראייה ולפעולת ההתבוננות המתמשכת. התצלומים והציורים הכלולים בתערוכה כמו נוצרו באופן שמאפשר לצופה מבט מתמשך אל תוך עצמו כדי לעמוד באופן מעמיק על טיב היצירות ולחדור למה שטמון בין לבין, במרחב שבין הפנים והחוץ. מתוך המרקם המגוון, שמקשר בין מכלול האמנים והסיפורים, נולד החיבור בין היצירות, עד לגיבושו של מכלול קוהרנטי. עבודות אלו מתאפיינות ביכולתן לעורר מבט סקרני וחיפוש בנבכיהן. בחלקן בולט מוטיב החלון, המשמש סף בין פנים לחוץ וצוהר לעולם שלם של קווים, כתמים ואובייקטים שחודרים לתודעה באיטיות ומעוררים לעיתים תגובות של ריגוש ופליאה.