טבע שני

המילה "הרפתקה", טען ההוגה הצרפתי רולאן בארת, ראויה לתיאור כוחם של תצלומים מסוימים, ההופכים בעקבות חוויה זו ליצירות אמנות. אף שהתצלום עצמו אינו חי, הוא מעורר לחיים את התוכן המצולם, ותחושה זו מתעצמת אצל המתבונן במהלך של היזון חוזר. תהליך זה, המכונה בפי בארת "הפחת חיים", מחולל את ההרפתקה הכרוכה בהתבוננות בתצלומים אלו.* ואכן, דומה כי חוויה מסוג זה מתעוררת ביתר שאת בתערוכה 'טבע שני', בעקבות התבוננות בעבודותיהם של גלעד אופיר, יוסף כהן ויהודית מצקל. במבט ראשון, העבודות משדרות שקט טורדני, המושך את עין הצופה אל ההתרחשות הרוחשת והגועשת אל מתחת לפני השטח, כבעבוע עמוק ואינטימי. המשחק של נוכחות והיעדר, קיום ואי-קיום, מעין אחדות בין ניגודים, מקשר בין העבודות כמוטיב מרכזי. מרכיבים אלו מעוררים את מעורבותו של הצופה לכדי חוויית חיפוש פעילה, אותה "הרפתקה" בלשונו של בארת.